דרויש ואח' נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.ביום 11.7.12, בסביבות השעה 17:30, בצומת הרחובות דגניה – רוטשילד בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכב השייך לתובע 1 מסוג פולקסוואגן (להלן: "הפולקסוואגן"), לבין רכב מסוג שברולט השייך לנתבעת 1 ומבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן: "השברולט").

2.תובע 1 הינו בעל בית ספר ללימוד נהיגה ובשעת התאונה נהג בפולקסוואגן אחד מתלמידיו כשלצידו ישב תובע 2, שהינו מורה לנהיגה.

3.לטענת תובע 2, נסע הפולקסוואגן ברח' דגניה כשבכוונתו לפנות ימינה לרח' רוטשילד ואז, בעוד הנהג מאט את מהירות נסיעתו על מנת ליתן זכות קדימה לרכב שנסע ברח' רוטשילד משמאל, התנגש בו לפתע השברולט אשר נסע מאחוריו ופגע עם הפינה הימנית קדמית שלו, בפינה השמאלית אחורית של הפולקסוואגן.

4.הנתבעות ההכופרות באשמתה של נתבעת 1 בגרימת התאונה, טוענות בכתב ההגנה כי היה זה הפולקסוואגן ש"באופן פתאומי חדה נסע אחורה בקשת" והתנגש בשברולט.

לטענת נתבעת 1, אשר בעדותה בבית המשפט לא חזרה על הטענה לפיה הפולקסוואגן נסעה לאחור, אלא אמרה שבעודה עוצרת ומסתכלת שמאלה, פגעה בה המכונית שהיתה לפניה - "עמדתי, הסתכלתי שמאלה ושמעתי פתאום בום", בקשה להעיד מטעמה את בתה, אשר היתה איתה באותה שעה ברכב.

הבת, נערה בת 15, השיבה לשאלותי כי היא לא ראתה את התאונה, אלא "רק שמעה בום" ולאחר מכן צילמה את מקום התאונה.

5.לשאלה מי כתב את כתב ההגנה מטעמה, השיבה נתבעת 1 כי לא היא כתבה את הפרטים

המופיעים בו וכי "אולי היה זה בעלה".

6. בעדותו בבית המשפט, טען תובע 2 כי מיד לאחר התאונה ובעקבות שיחה שלה עם בעלה , סרבה נתבעת 1 למסור לו פרטים וכי בהמשך, כשהגיעו הבעל, סוכן הביטוח והמשטרה אל המקום, פנה אליו בעלה של נתבעת 1, האשים אותו בגרימת התאונה ואמר לו שהוא נסע לאחור.

7.תובע 2 שלל מכל וכל את האפשרות שהפולקסוואגן נסע לאחור, ציין כי לא היתה כל סיבה לנסיעה שלו לאחור והוסיף כי לו עשה כן, אמור היה הנזק בשברולט להימצא בחזיתו ולא בפינה הימנית קדמית שלו.

את העובדה שהתלמיד שנהג ברכב לא הופיע לעדות בבית המשפט, הסביר תובע 2 בכך שהוא עצמו ישב ברכב בעת התאונה וכי כמורה לנהיגה יש לו סמכות ואחריות למה שקורה ברכב.

8.בטופס ההודעה ל"מנורה חברה לביטוח בע"מ" המבטחת את הפולקסוואגן, נכתב: "מבוטחנו עצר לפני תן זכות קדימה. רכב צד ג' שהיה מאחור כנראה רצה לעקוף ופגע בצד שמאל טמבון אחורי עם החלק הימני קדמי".

9.לאחר ששמעתי את עדויות תובע 2, נתבעת 1 ובתה, עיינתי בתצלומי מקום התאונה שהוצגו בפני (ת/1, ת/2 ו- נ/1) ובראיות הנוספות לגבי הנזק שנגרם לפולקסוואגן, אני סבורה כי תובע 2 עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת גרסתו וכי את האחריות לגרימת התאונה יש להטיל על נתבעת 1.

10.גרסת תובע 2 מתיישבת עם אופי ומיקום הנזקים שנגרמו לפולקסוואגן (על פי חוות דעת שמאי ותצלומים) וגם עם טענת נתבעת 1 לפיה הפגיעה בשברולט היתה בפינה הימנית קדמית (ראיות לגבי הנזק לא הוצגו מטעמה). נזקים אלה מתאימים לטענה בדבר נסיון השברולט לעקוף את הפולקסוואגן משמאל.

מעבר לכך, גרסת תובע 2 מתיישבת ההגיון והשכל הישר שכן על פניו אין סיבה לכך שהשברולט ייסע לאחור כשבכוונתו לנסוע קדימה.

11.באשר לנזק - תובע 1, בעל הפולקסוואגן, טען בעדותו כי רכבו תוקן על ידי חבר מהכפר שלו אלא שהוא טרם שילם בעבור התיקון שכן לא קיבל חשבונית והוסיף כי עלות התיקון "אפילו לא הגיעה לסכום השמאי".

כשהתבקש ליתן הסבר לסכום התביעה ומרכיביו, השיב תובע 1 כי לא הוא מילא את פרטי כתב התביעה וכי גם החתימה המופיעה עליו, איננה חתימתו.

אני מניחה כי מדובר בכתב תביעה שמולא על ידי נציגת/ת "חברת מנורה בע"מ" ומוצאת מקום להבהיר, בהזדמנות זו, כי הדבר איננו תקין ואינו ראוי בעיני. אדם המגיש תביעה לבית המשפט, חייב להיות ער לטענות הנכתבות בשמו בכתב התביעה (במקרים בהם מישהו אחר מסייע בידו לעשות כן) ואין להעלות על הדעת מצב – כמו זה – שבו התובע עצמו לא יהיה חתום בעצמו על מסמך זה, לא יהיה מודע לפרטים המופיעים בו ולא יידע להסבירם!

12.במצב דברים זה, ולנוכח העובדה שמדובר בתובע בעל רכב השייך לעסקו כמורה לנהיגה, אוכל לפסוק לזכות תובע 1 את הסכום ששולם לשמאי (ללא מע"מ) בסך 517 ₪ וסכום נוסף של 2,500 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכבו, המהווה הערכה שלי על בסיס אמדן הנזק של השמאי ודברי תובע 1 אשר טען, כאמור, כי שילם לחברו בפועל, סכום נמוך זה. שאר רכיבי הנזק הנתבעים (ימי עבודה של שני התובעים) לא הוכחו.